פסק-דין בתיק ה"פ 6919-06-11

1.         לפני תובענה לסעד הצהרתי הנוגע להסכם הלוואה ולשטרות שניתנו בגדרו ובעניינו.

2.         תצהירי הצדדים לא העלו מלכתחילה גרסאות ברורות. בתום הדיונים הצטיירה תמונה מסויימת שתתואר להלן, אולם רכיבים בתמונה נותרו מעורפלים (כפי שיבואר בהמשך).

כללי - רקע, טענות (תמצית )

3.         בחודש ינואר 2011, בעקבות פרסום בעיתון בשפה הרוסית (ששמו "אפוחה"), פנה המבקש אל המשיבים 2- 3 (להלן לעתים אף: " המשיבים") לצורך קבלת הלוואה. בתצהירי הצדדים צוין כי המבקש ביקש הלוואה בסך 10,000 ש"ח.

4.         לאחר שיחה טלפונית, הגיע המבקש ביום 30.1.11 למשרדי המשיבים ברחוב הרקון ברמת גן. המבקש התבקש לחתום על הסכם וכן למסור שיקים פתוחים וסחירים (על סך של 1,850 ש"ח כל אחד) לענין החזרת ההלוואה. המבקש חתם על מסמך בענין סכום חוב של 22,200 ש"ח ובענין השיקים וכן חתם על שטר חוב בסך 27,750 ש"ח כלפי המשיבה 3 (להלן: " שטר החוב"). אשר למתן השיקים - לפי שהיו בידי המבקש אותה עת רק שיקים משורטטים, מסר באותה פגישה שיק אחד בלבד (שיק ע"ס 1,850 ש"ח; כנראה שיק שמסתיים בספרות 077).

5.         ביום 15.2.11 התקיימה פגישה שנייה, במסגרתה נתן המבקש 13 שיקים סחירים. המבקש ציין בתצהירו כי הוא מצרף את עותקי השיקים שנמסרו עותה עת אולם לתצהיר צורף עותק של חמישה שיקים בלבד (המסתיימים במספרים 109 עד 113, והם כנראה שיקים שהושבו למבקש, ר' להלן).

6.         לאחר האמור, ולאחר שהמשיבים פעלו אצל חברת ישראכרט להשיג למבקש הלוואה, קיבל המבקש ביום 25.2.11 מאת חברת ישראכרט, הלוואה בסך של 6,000 ש"ח.

7.         המבקש קיבל לידיו בחזרה מאת המשיבים חלק מהשיקים אותם מסר. ככל הנראה קיבל המבקש בחזרה לידיו ששה שיקים: חמשת השיקים שתצלומיהם צורפו לתצהירו (ר' לעיל) וכן שיק המסתיים במספר 102 (שכנראה הוחלף כנגד תשלום מזומן).

            המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשיקים שלא הוחזרו ולשטר החוב.

8.         ביום 28.2.11 ביטל המבקש את השיקים שמסר שבועיים קודם לכן (נספח ח'1 לבקשה).

9.         המבקש טוען כי פרט לסך של 6,000 ש"ח מחב' ישראכרט, לא קיבל סכום נוסף מאת, מטעם או בתיווך המשיבים. לשיטת המבקש הוא היה נכון לשלם למשיבים "תמורת עבודת החברה" סך של 1,850 ש"ח ואף שילם סכום זה (כחלופה לפרעון שיק מס' 102 אותו קיבל בחזרה לידיו), אך אין מקום לפרעון כל שיק נוסף.

10.       במסגרת המרצת הפתיחה עתר המבקש להצהיר על בטלות הסכם ההלוואה שנחתם בינואר 2011 ועל ביטול "כל השיקים שמספרם 5000108-5000102, 5000077, שטר חוב ע"ס 27,750 ש"ח, ואשר מוחזקים על ידי הנתבעים ו/או מטעמם", לאסור על 'הנתבעים' להסב את השיקים לצד אחר או להציגם לפירעון בבנק ולחייב בהשבתם של השיקים ושטר החוב למבקש. יוער כי בשלב הסיכומים צירף המבקש לרשימת השיקים נשוא הסעד המבוקש גם את השיק שמסתיים בספרות 114 ומנגד, אין עוד מחלוקת כי המבקש כבר קיבל בחזרה לידיו את השיק המסתיים בספרות 102.

11.       המשיבים מצידם טוענים כי אין כל יסוד לתובענה וכי מקורה של זו הוא בהחלטתו של המבקש שלא להחזיר כספים אותם קיבל, וזאת בניגוד להסכם ולדין. לשיטת המשיבים, המבקש קיבל מהם במזומן סך של 6,000 ש"ח, בנוסף לסכום (זהה, של 6,000 ש"ח) אותו קיבל מחברת ישראכרט בתיווכם. המשיבים טוענים כי השיקים שלא הוחזרו למבקש נועדו לפרעונו של סכום זה, כולל ריבית. כן מאשרים המשיבים, כי נגבה סך של 1,850 ש"ח בגין פתיחת תיק האשראי והטיפול.

12.       המשיבים (2- 3) סיחרו זה מכבר חלק מהשיקים נשוא המחלוקת, למשיבה 1 (את השיקים המסתיימים בספרות 103 עד 108). המשיבים הצהירו בנוסף, כי שטר החוב (שנחתם לטובת המשיבה 3) והשיקים המסתיימים בספרות 077 ו- 014 נגנבו ואינם בידיהם (ר' פרוטוקול 5.12.11). משרדי המשיבה 1 אינם נמצאים במקום משרדי המשיבים 2- 3, המבקש לא היה במשרדיה של משיבה זו, לא פגש את נציגיה ולא קיבל ממנה כסף. ככל הנראה, המשיבים 2- 3 ניכו את השיקים של המבקש אצל המשיבה 1 ושמה נזכר במסמכים שונים לאור הכוונה לבצע נכיון זה (והמשיבה 1 היתה מעורבת בניסוח - עמ' 10 ש' 5- 6 לפרו'). המשיבים גורסים כי קיבלו מהמשיבה 1 תמורה בגין השיקים והעבירו את התמורה (או חלקה) כהלוואה למבקש.

13.       מעמדה של משיבה 1 לא הוברר עד תום ובשלב מסוים נמחקה בעלת דין זו בהסכמה (פסק דין חלקי מיום 2.10.11).

14.       אשר ליחסים בין המבקש לבין המשיבים 2- 3, במהלך חיי ההליך חודדה המחלוקת העובדתית לשאלה, האם המשיבים נתנו למבקש מזומן בסך 6,000 ש"ח (פרט לסכום אותו קיבל מישראכרט), אם לאו.

הערות דיוניות ואחרות

15.       לאחר שהתקיים דיון בו נחקרו המצהירים ובהינתן טענה לגבי ראיות נוספות שיכולות לשפוך אור על המחלוקת הנקודתית, הותר למשיבים להגיש ראיות נוספות מסוימות, והתקיים דיון נוסף.

16.       בסוף אותו דיון נוסף (מיום 5.12.11), הגיעו הצדדים להסכמה מותנית, שקיבלה תוקף של פסק דין (מותנה), ויכולה היתה אולי לסיים את המחלוקות גם למול צד שלישי (המשיבה 1 לשעבר). נסיון זה לא צלח ומגעים נוספים בין הצדדים אף הם לא נשאו פרי (לרבות במסגרת דיון שהתקיים ביום 25.1.12, ובשבועות לאחר מכן). לאחר האמור, כמו גם לאחר הגשת סיכומי הצדדים בכתב (בעקבות בקשה מוסכמת והחלטה מיום 4.4.12), אין אלא ליתן פסק דין בהליך.